סימני מסחר ויבוא מקביל

שאלה עקרונית ומעניינת הועמדה להכרעת כבוד השופט רמי אמיר, במסגרת ה"פ 1125-05-19 בן שלוש ייבוא וייצוא בע"מ נ' יפאורה-תבורי בע"מ (בית המשפט המחוזי מחוז מרכז).

התובענה עסקה במשקאות מותג שוופס, משקה בינלאומי מוכר וידוע הנמכר ברחבי העולם.

המבקשת, יוזמת ההליך המשפטי, הינה חברה ישראלית שעוסקת ביבוא מקביל של מוצרים שונים לישראל, שביקשה לייבא ולשווק בישראל משקאות של המותג האמור מאוקראינה.

המשיבה היא בעלת הזכויות בסימן המסחר שוופס בישראל וברשות הפלסטינית, והיא מייצרת בישראל ומשווקת בישראל את המשקאות הנושאים את שם המותג שוופס.

המשיבה ביקשה למנוע מהמבקשת לייבוא את המשקאות האמורים ולשווקם בישראל, ומכאן ההליך המשפטי ביניהם במסגרתו ביקשה המבקשת ליתן סעד הצהרתי צופה פני עתיד, לפיו יבוא משקאות כאמור על ידה הינו כדין, ואין בו כדי להפר את סימן המסחר שבבעלות המשיבה.

האם ניתן לייבא את המוצרים הללו ביבוא מקביל והאם יש בכך משום הפרת סימן המסחר של המשיבה?

כבוד השופט אמיר קבע, בין היתר, כי לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים, שיבוא מקביל הוא פרקטיקה מותרת, דיני הקניין הרוחני אינם חוסמים בעדה, וכן שדיני הקניין הרוחני מכירים בדוקטרינה של מיצוי זכויות בינלאומי.

כן נקבע, כי אין בעובדה שהמשיבה מייצרת את המשקאות בישראל כדי להעלות או להוריד דבר לגבי סוגיית היבוא המקביל. הרעיון העומד בבחינת הלגיטימיות של היבוא המקביל הוא תחרות הזכויות בין הקניין הרוחני לבין חופש העיסוק והתחרות החופשית, בין סימני מסחר המקומיים לבין החירות לייבא סחורות מקוריות ולסחור בהן בארץ.

עוד נקבע לעניין זה, כי התחרות היא בין זכות הבעלות של המשיבה בסימן המסחר שוופס בישראל מזה, לבין זכותה של המבקשת לייבא משקאות שוופס מחו"ל מזה, ובתחרות בין שתי זכויות אלה, אין כל רלוונטיות לשאלה מניין וכיצד הגיעו לידי המשיבה הסחורות אותן היא משווקת, והאם היא ייצרה אותן או שייבאה אותן. שהרי, זכות הבעלות של המשיבה בסימן המסחר שוופס קיימת מכוח רישומו של הסימן על שמה; והיא נשמרת מכוח השימוש המסחרי שהמשיבה עושה באותו סימן, דהיינו בשיווק הסחורות על-ידה ומטעמה – בין שהיא מייצרת ובין שהיא מייבאת את הסחורות הנושאות את המותג. כלומר, העובדה שהמשיבה מייצרת את משקאותיה בישראל איננה שוללת מהמבקשת את המעמד של "יבואן מקביל", וככל שהמבקשת עומדת בדרישות להכרה ביבוא המקביל כיבוא לגיטימי, אזי היבוא המקביל שלה חסין מפני סימן המסחר של המשיבה.

כמו-כן, נקבע, לגבי שאלת הלגיטימיות של היבוא המקביל כשיש שונות מסוימת בין הסחורות, אלו של בעל הזכויות בסימן המקומי ואלו המיובאות על-ידי היבואן המקביל, כי יש לענות עליה בשני מישורים, עובדתי ומשפטי.

במישור העובדתי, נקבע שהמשיבה לא פירטה במידה מספקת ולא הוכיחה במידה הנדרשת את הטענה העובדתית הזו, שמשקאות שוופס המיובאים מאוקראינה על-ידי המבקשת שונים במרכיביהם ובמאפייניהם ממשקאות שוופס הישראליים שלה.

במישור המשפטי- ואפילו הייתה שונות מסוימת בטעם או במרכיבים כלשהם של המשקה – לא היה בכך כדי להוציא את המשקה המיובא על-ידי היבואן המקביל מגדר מוצר מקורי ואמיתי, להבדיל ממוצר מזויף שאינו חוסה כמובן תחת הגנת היבוא המקביל. כך למשל, גם אם בעל זכויות מחליט להתאים את מוצריו לטעמי השוק, והוא מייצר ומשווק במדינה אחת משקה בטעם לימון, ובמדינה שניה משקה בטעם ליים או ביטר למון – הרי כל עוד מדובר בשני המקרים במשקה מקורי שלו, ניתן יהיה להשתמש במותג שבו מסמן בעל הזכויות את מוצריו ביחס לכל המשקאות הללו, וזאת גם כאשר אחד המשקאות מיובא ממדינה אחת למשנה.

כבוד השופט אמיר מסכם בעניין זה וקובע, כי המבחן הרלוונטי לענייננו הוא מבחן המקוריות והאותנטיות של המוצר, ולא מבחן של זהות בכל הניואנסים בין המוצרים המקוריים לבין המתחרים.

בנוסף לכך, נקבע לגבי שאלת תחולתה של דוקטרינת המיצוי הבינלאומי בסיטואציה של פיצול טריטוריאלי, כי הדוקטרינה האמורה הוכרה זה מכבר בפסיקתנו, ובפרט בתחום סימני המסחר. כאשר מיצוי הזכויות הוא בינלאומי, במובחן ממיצוי מדינתי בלבד – יכול יבואן לייבא טובין שנרכשו כדין בחו"ל מבעל הזכויות בסימן המסחר שם ובהסכמתו, ולשווקם בארץ במקביל ליבואן הרשמי, ובלבד שמדובר בסחורה מקורית.

כן נקבע לעניין זה, כי הדוקטרינה באה לידי ביטוי בסעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, הקובע כי יבוא טובין שסומנו בהרשאת בעל סימן המסחר במקום שבו נעשה הסימון לשם מסחר בהם – לא יהווה עבירה. מיצוי הזכויות לפי סעיף זה מתמקד בבעל הזכויות בטריטוריה הזרה, ובהרשאה שניתנה על-ידיו למכירת הטובין הנושאים את סימן המסחר שבבעלותו.

פסק הדין כולל התייחסות גם לשאלה המשפטית מהו הדין כשבעל הזכויות בסימן המסחר בטריטוריה הזרה איננו בעל הזכויות בסימן הישראלי? דהיינו, כאשר קיים פיצול טריטוריאלי בבעלות בזכויות?

כבוד השופט אמיר מפנה בעניין זה לפסק דינו ב- ת.א. 23060-11-09 SPIN MASTER LTD נגד אימפריית הצעצועים בע"מ: "הכל מתמקד בבעל הזכויות בארץ הייצור. הוא זה שמוגן וזוכה ל"שליטה בעשיית עותקים", כפי שהוסבר בהצעת החוק. לכן הוא גם זה שיכול למצות את ההגנה ע"י מתן הרשות לפלוני לעשות עותקים ולייצר את המוצר. השליטה בדרכי המסחר בעותקים אינה חשובה לצורך המיצוי, ולכן אין גם חשיבות לעניין זה לזכויותיו של בעל הזכויות בארץ היבוא. … די במתן רשות לייצור ע"י בעל הזכויות בארץ הייצור, אשר אינו בהכרח בעל הזכויות והתובע בישראל. שהרי זוהי בדיוק הסיטואציה הקלאסית של פיצול טריטוריאלי בזכויות, וזהו בדיוק דין המיצוי הבינלאומי."

כבוד השופט אמיר קבע כי שם דובר, אמנם, על מיצוי זכויות בינלאומי בהקשר של זכויות יוצרים, ואולם הדברים יפים גם לענייננו, בהקשר של סימני המסחר, שהרי ההצדקה לדוקטרינה של מיצוי בינלאומי משותפת לכל תחומי הקניין הרוחני, וראוי אף ללכת בדרך של הרמוניה נורמטיבית.

עוד נקבע, לגבי שאלת הסכמתה של בעלת הזכויות האוקראינית ליבוא המקביל, כי הסכמה לייצוא לישראל מאת בעלת הסימן בארץ המוצא כלל אינה רלוונטית לשאלת מיצוי הזכויות הבינלאומי והגנתו של היבואן המקביל. שהרי, מרגע שבעל הזכויות בארץ המוצא שם את הסחורה בשוק ומכר אותה, חלה דוקטרינת המיצוי. פירושו של דבר הוא, שמאותו רגע רשאי כל מי שרוכש את הסחורה בשוק לעשות בה כרצונו, ובכלל זה לייצא אותה לארצות אחרות (או למכור אותה לגורמים שלישיים, שהם אלו שמייצאים אותה לארצות אחרות). אין כלל צורך לקבל מבעל הסימן הזר היתר לייצא.

עוד נקבע לעניין זה, כי בעל סימן המסחר יכול למכור את סחורותיו בכפוף להגבלה טריטוריאלית על מכירות נוספות בשרשרת המסחר, ובכלל זה על יצוא למדינות אחרות. ואולם הגבלה טריטוריאלית כזו היא הגבלה חוזית גרידא, בין אותו בעל סימן מסחר לבין מי שרכש ממנו את הסחורה. הגבלה כזו תחייב בין שניהם – אך לא תחייב צדדים שלישיים ורביעיים, אלא אם הם מודעים לכך, וגורמים להפרתה של ההגבלה החוזית על-ידי הצד הישיר לה, וזאת מכוח העילה של גרם הפרת חוזה.

משרדנו עוסק רבות בהליכי רישום סימני מסחר, בישראל וברחבי העולם. למשרדנו קשרים ענפים עם משרדי עורכי דין במדינות שונות ומקיים עמם שיתופי פעולה מלאים, שוטפים ופורים בכל הקשור והנוגע לצורכי לקוחותינו לרישום סימני מסחר באותן המדינות וכל הנלווה לכך.

כמו-כן, משרדנו ניהל ומנהל הליכים משפטיים רבים בפני כל הערכאות המשפטיות השונות, שעיקרם בטענות להפרת סימני מסחר, התנגדויות לרישום סימני מסחר ועוד, בהתאם לדרישות וצורכי לקוחותינו.

לפרטים נוספים, אנא צרו קשר בהקדם עם משרדנו. אנו נשמח לעמוד לרשותכם בכל דבר וענין ולהעניק לכם את שירותינו המשפטיים.

עו"ד עמית וולף – עורך דין סימני מסחר.