לשון הרע באמצעות תלונה במשטרה

פרסום לשון הרע על-ידי הגשת תלונה במשטרה

פלוני הגיש תלונה במשטרה נגד אלמוני, תוך שהוא מייחס לו שורה של עבירות שונות, בגינן נפתח נגד אלמוני חקירה פלילית. אלמוני כפר בהאשמות נגדו ובסופו של יום נסגר התיק מחוסר אשמה.

האם הגשת התלונה במשטרה יכולה לגבש את עוולת פרסום לשון הרע?

לשון הרע באמצעות תלונה במשטרה

סוגיה משפטית חשובה זו נידונה במסגרת תא"מ 54693-06-16 אלמוג נגד פלוני (בבית משפט השלום בפתח תקווה). שם, הנתבע הגיש תלונה במשטרה נגד התובע, בגין גניבת כסף ורישיון נהיגה, זאת במסגרת תפקידו של התובע כמתנדב במשמר האזרחי. בעקבות התלונה נפתח תיק חקירה ובסופו של דבר הוחלט על סגירת התיק מחוסר אשמה.

התובע, אשר הגיש לבית המשפט תביעה נגד הנתבע בגין פרסום לשון הרע, טען כי תלונתו של הנתבע היתה שקרית והיא הוגשה מתוך כוונת זדון השוללת קיומו של תום לב מצד הנתבע ולאור זאת עליו לפצות אותו בגין הפגיעה בשמו הטוב שנגרמה לו בעקבות הגשת תלונת השווא נגדו.

מנגד, הנתבע טען כי התלונה שהוגשה על ידו הינה אמת ואין בעובדה כי התיק נסגר כדי ללמד על היותה נגועה בחוסר תום לב.

כבוד השופט אריאל ברגנר פסק כי מעשה הפרסום במקרה הנדון, הגשת התלונה למשטרה, עונה על הגדרת המונח "פרסום" שבסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

השופט ברגנר ניגש לבחינת השאלה האם מתקיים בתוכנו של הפרסום המדובר יסוד "לשון הרע", וגורס כי קביעה זו מבוססת על מבחן אובייקטיבי של משמעות הביטויים תוך בחינת מכלול הדברים ועמידה על ההקשר שבו נאמרו.

אשר לפרסום שעל הפרק, השופט ברגנר קובע כי הוא סבור כי בעיני "האדם הסביר", האשמות של חשד נגד התובע לביצוע מעשים פליליים של גניבה ואיומים בעת מילוי תפקידו על יסוד המיוחס לו בתלונת הנתבע, בגינן נחקר התובע באזהרה, עלולות לבזות את התובע, לפגוע במשרתו או לעשותו מטרה לשנאה ברמה האישית והמקצועית. ולכן, נקבע כי תלונת הנתבע במשרה עונה על הגדרת "לשון הרע" לפי חוק איסור לשון הרע.

אשר לטענת הגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, קובע השופר ברגנר כי יש לפרש את דרישת תום הלב כמתייחסת לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום. כך, אדם המתלונן במשטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה, זכאי הוא להגנת החוק, גם אם מסתבר כי אמונתו מוטעית וגם אם הונע במסירת התלונה על-ידי מניע פסול. לעומת זאת, מתלונן שאינו מאמין באמיתות תלונתו לא יזכה להגנה בהיעדר אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו.

השופט ברגנר פוסק, לאחר ששמע את גרסאות הצדדים, כי הוא לא שוכנע כי האירוע המתואר על-ידי הנתבע בתלונה שהוגשה על ידו משקף נאמנה את הדברים כהווייתם וכי הנתבע האמין באמיתות התלונה.

בסיכומו של פסק הדין, קובע השופט ברגנר כי הוא שוכנע כי הנתבע הגיש את התלונה שלא מתוך אמונה כנה בנכונותה ועל כן קמה חזקה להיעדר תום לב מצדו, אשר לא הופרכה על-ידי הנתבע, ומכאן כי הפרסום שבהגשת התלונה לא חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע והתובע זכאי לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב.

פסק דין זה הינו חוליה נוספת בשרשרת פסקי הדין הרבים בהם בתי המשפט פוסקים לזכות השמירה וההגנה על שמו הטוב של אדם, תוך הכרה בפרסום נגדו כפרסום לשון הרע ובצורך בקביעת פיצוי כספי בשל כך.

דיני לשון הרע הינו תחום עיסוק מרכזי של משרדנו. אנו בעלי ניסיון עשיר, רב ומוכח בכל הקשור לניהול הליכים משפטיים הנוגעים לדיני לשון הרע וכלל הערכאות המשפטיות.

למידע נוסף הנוגע לדיני לשון הרע ולכל תחום עיסוק נוסף של משרדנו, נשמח שתצרו עמנו קשר ואנו נענה על כל שאלה ו/או בקשה שהיא מצדכם.

עו"ד עמית וולף – עורך דין לשון הרע