יצירת הצילום, זכות היוצרים והזכות המוסרית

יצירת הצילום, זכות היוצרים והזכות המוסרית

זכות יוצרים

"זכות יוצרים" מוגדרת בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כזכות הבלעדית לעשות ביצירה או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר (בהתאם לסוג היצירה) לרבות העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה.

ישנם סוגים שונים של יצירות- יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית, כאשר יצירת צילום נמנית בגדרי יצירה אומנותית.

יצירת הצילום, זכות היוצרים והזכות המוסרית

כדי שתהיה זכות יוצרים ביצירה, צריך לעמוד בשתי דרישות- דרישת המקוריות ודרישת הקיבוע.

לפי ההלכה המשפטית, דרישת המקוריות תבוא על סיפוקה ככל שתוכח מידת המאמץ, הכישרון וההשקעה היצירתית של היוצר, גם אם היא מועטה.

באשר לדרישת הקיבוע, בהתאם להצעת חוק זכות יוצרים, מדובר בדרישה מהותית לקיבוע מוחשי של היצירה.

 

באופן כללי, היוצר של היצירה הוא הבעלים של זכות היוצרים בה, למעט מקרים מסוימים, לדוגמה:

  • מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על-ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.
  • ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
  • ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.
  • המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על-ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.

בנוסף לכך, זכות יוצרים ניתנה להעברה בחוזה בכתב או על-פי דין, ובעל זכות היוצרים רשאי לתת לגבי היצירה רישיון ייחודי או רישיון שאינו ייחודי לשימוש כזה או אחר בה.

תקופת חייה של זכות יוצרים הינה עד 70 שנים לאחר מות היוצר.

לגבי יצירת צילום, זכויות היוצרים הרלוונטיות הן כאמור זכויות ההעתקה, הפרסום, השידור, העמדת היצירה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה.

זכות ההעתקה הינה הזכות לעשות עותק של היצירה בכל צורה מוחשית. למשל, הדפסת עותקים של יצירת הצילום לצורכי מסחר.

זכות השידור הינה הזכות להעברה קווית או אלחוטית של מראות הכלולים ביצירה, לציבור. לדוגמא, שידור יצירת הצילום במסגרת תוכנית חדשות או כל תוכנית אחרת.

זכות העמדת היצירה לרשות הציבור הינה הזכות לעשות פעולה ביצירה, כך שלאנשים מקרה הציבור תהיה גישה אל היצירה ממקום ובמועד לפי בחירתם. למשל, הצבת יצירת הצילום במסגרת אתר אינטרנט כזה או אחר הנגיש לציבור, כך שיוכלו לחזות בה בכל מקום ובכל מועד כרצונם.

זכות עשיית יצירה נגזרת הינה הזכות לעשות יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה קודמת שיצר היוצר. למשל, עיבוד של יצירת הצילום המקורית.

זכות ההשכרה הינה הזכות להשכיר עותקים פיזיים של היצירה לציבור, לצורכי מסחר.

 

לפי חוק זכות יוצרים, ישנם שימושים מותרים בזכות היוצרים של היוצר, זאת אף מבלי לקבל את רשות בעל זכות היוצרים ומבלי לקבל תמורה בגין אותו השימוש. לדוגמא:

  • שימוש הוגן ביצירה מותר בין היתר למטרות הבאות: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על-ידי מוסד חינוך. לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
  • שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט.

ראו גם: זכויות יוצרים בתחומים שונים

 

הפרה של זכות יוצרים-

  • כל מי שעושה ביצירה פעולה מהפעולות שפירטתי לעיל, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת.
  • בנוסף, כל מי שעושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר: מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה; החזקה למטרה עסקית;הפצה בהיקף מסחרי; הצגה לציבור בדרך מסחרית; ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי.

הזכות המוסרית

ליוצר של יצירה אומנותית, דרמטית, מוסקלית או ספרותית, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה היצירה.

 

זכות מוסרית ביחס ליצירה, מחולקת לשניים:

  • זכות האבהות ("קרדיט")- זכות היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין.
  • זכות שלמות היצירה- זכות היוצר כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תעשה פעולה פוגענית ביחס ליצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

הזכות המוסרית היא אישית ולא ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר גם אם אין לו זכות יוצרים ביצירה או אם הוא העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.

                                                                       

הפרה של הזכות המוסרית-

כל מי שעושה ביצירה פעולה הפוגעת בזכות המוסרית של היוצר, מפר אותה, אלא אם אותה הפעולה היתה סבירה בנסיבות העניין. לעניין זה, בית המשפט רשאי להתחשב, בין היתר, באלה: (1) אופי היצירה שביחס אליה נעשתה הפעולה; (2) אופי הפעולה ומטרתה; (3) יצירתה של היצירה על-ידי עובד במסגרת עבודתו או לפי הזמנה; (4) המקובל בענף; (5) הצורך בעשיית הפעולה לעומת הפגיעה שנגרמה ליוצר כתוצאה ממנה.

בנוסף לכך, העושה אחת מהפעולות שלהלן בעותק של יצירה, שיש בה משום הפרה של הזכות המוסרית מפר את הזכות המוסרית, אם בעת ביצוע הפעולה ידע או היה עליו לדעת כי יש בעותק משום הפרה כאמור: (1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה; (2) החזקה למטרה עסקית; (3) הפצה בהיקף מסחרי;    (4) הצגה לציבור בדרך מסחרית.

 

הסעדים שמקנה החוק בגין הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית

בין היתר, ישנו סעד של צו מניעה (צו האוסר על השימוש ביצירה על-ידי הצד המפר), אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן. כמו-כן, ישנו סעד כספי, בין אם באמצעות הוכחת נזק שנגרם בגין השימוש המפר בזכות היוצרים או בשל הפרת הזכות המוסרית של היוצר ביצירה, ובין אם ללא הוכחת נזק. לעניין אי הוכחת הנזק, החוק קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לתובע, בשל כל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, כל אחת מהן בנפרד, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. לשם ההדגמה, אם הופרה זכות יוצרים ביצירה אחת וכן הופרה הזכות המוסרית בגין אותה היצירה, הרי שניתן לתבוע לפיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום של 200,000 ₪.

 

פסיקה רלוונטית ליצירות צילום

ת.א. 7036/09 (בית משפט השלום בירושלים) שמואל רחמני נגד חברת החדשות הישראלית בע"מ:

עניינה של התביעה בשימוש שעשתה הנתבעת, במסגרת תוכנית טלוויזיה, בתמונות שונות שצולמו על-ידי התובע באירועים היסטוריים שונים, תוך הפרת זכות היוצרים שלו וזכותו המוסרית בהן.

נפסק, כי ככלל יש להגן על קניינם הרוחני של הצלמים. כן נפסק, כי הושקעו ביצירות הצילום מאמץ רב ונדרשו מחשבה, הכנה ותכנון בצילומם.

עוד נפסק, כי מובן מאליו שכל צלם, המתעד אירוע או דמות המצויה בטווח עדשת המצלמה שלו, משקיע בכך את מרצו וכשרונו, דואג להימצא באותה סיטואציה שבה הוא מצליח לצלם את שצילם ויוצר את יצירת הצילום. כמו-כן, נפסק כי מכלול הנסיבות שהביאו ליצירת התמונה באותו מקום, באותו זמן, באותה זוית צילום מסוימת, באותו תמהיל של צבעים וצללים או כל סממן ייחודי אחר שיוצרים אותו הצלם והמצלמה הם שמקנים את זכות היוצרים לצלם ומקימים את דרישת המקוריות.

כן נפסק, כי כיוון שהנתבעת לא העניקה קרדיט לתובע, הרי שלא תעמוד לה הגנת שימוש הוגן ביצירות הצילום.

נפסק פיצוי בסך 105,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים ביצירות הצילום, 20,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית וכן 25,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

 

ת.א. 45542-12-11 (בית משפט השלום בירושלים) שמואל רחמני נגד אלג'זירה אינטרנשיונל לימיטד בע"מ:

תביעה שעניינה בהפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית בשתי יצירות צילום, במסגרת שידורי ערוץ אלג'זירה.

נפסק, כי צילום עיתונאי דוקומנטארי עשוי להיחשב כיצירה אומנותית שזכאית להגנת חוק זכות יוצרים.

כן נפסק, כי אין לראות בשידור צילומי התובע משום שימוש הוגן, כיוון שלא ניתן לתובע הקרדיט המגיע לו. עוד נפסק לעניין זה, כי כיוון שעסקינן בחברות תקשורת שעיסוקן בשידורים למטרות רווח ושאמונות, בין היתר, על עניינים של זכויות יוצרים, אין להניח כי הנתבעות שידורו את הצילומים בתום לב ללא שידעו לכל הפחות שיש לציין על גביהם את שם היוצר.

נפסק פיצוי בסך 50,000 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך כולל של 8,500 ₪.

 

ת.א. 26485-09-11 (בית המשפט המחוזי בנצרת) קייקי כפר בלום ודמיטרי יאנקיס נגד צוק מנרה בע"מ:

עניינה של התביעה ביצירת צילום שצילם התובע 2, צלם מקצועי, באתר קייקי כפר בלום, ובשימוש מפר שעשתה הנתבעת ביצירת הצילום כדי לפרסם אתר שיט קייקים אחר.

נפסק, כי בתי המשפט הכירו גם בצילום שאינו עומד בסטנדרטיים אומנותיים, כצילום שחוסה תחת הגנת זכות יוצרים, ובלבד שיש בו מעט מן המקוריות. כן נפסק, כי בחירת התזמון הנכון, הקומפוזיציה, בחירת מבע פני המצולמים בעת הצילום, בחירת רקע הצילום, מיקוד התמונה, הזווית, בחירת העדשה המתאימה, האור המתאים וכיוצ"ב, כל אלה יסודות מקוריים ויצירתיים פרי הצלם וידו האמונה, וראויים להגנת החוק.

לבסוף, נפסק כי זכות היוצרים שייכת למעסיקו של הנתבע 2 ולא לנתבע 2 בעצמו.

לעניין הזכות המוסרית נפסק, כי העובדה שהנתבעת עשתה שימוש ביצירת הצילום למטרה פרסומית, ללא אזכור שם היוצר, פוגעת בזכותו המוסרית.

כן נפסק, כי בצילום המקורי אכן לא אוזכר שמו של הצלם, אך אין בכך כדי לפטור את המפרסם מלהתחקות אחר הצלם הרלוונטי ובכך כשלה הנתבעת.

נפסק פיצוי בגין הזכות המוסרית בסך 75,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, לטובת התובע 2, וכן ניתן צו מניעה נגד הנתבעת האוסר עליה לעשות שימוש ביצירת הצילום.

המאמר נכתב באדיבות עו"ד עמית וולף http://www.wolfadv.co.il/