לשון הרע בטוקבק – תגובית
"רשת האינטרנט, והרשתות החברתיות הפועלות בתוככיה, העניקה לציבור אמצעי קל ונגיש להביע דעתו בקשר לכל דבר ועניין. מרחבי הביטוי החדשים שנפתחו, פתחו לצדם גם מרחבי ביזוי חדשים".
כך פתח כבוד סגן הנשיא של בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יצחק כהן, את פסק דינו שניתן במסגרת ע"א 62613-09-16 מרדכי מרקוס נ' אמיר בוהדנה.
מדובר בערעור על קביעת בית משפט קמא, בעילת פרסום שנעשה בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בגין פרסום תגובית (טוקבק) שפרסם המשיב נגד המערער באתר האינטרנט פייסבוק (FACEBOOK).
שם, במהלך מבצע "צוק איתן", במסגרת דף פייסבוק ששמו "חרם על חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10", התנהל פורום תגובות שנוגע לדף פייסבוק אחר ששותף, שכותרתו "מתנתקים מן התקשורת הישראלית" ובו צילום מאמר של העיתונאי גדעון לוי.
המערער טוען, כי על אף שכלל לא לקח חלק בשיח שהתנהל בפורום בנוגע לאותו מאמר, המשיב כתב תגובית שהתייחסה אליו וזו לשונה:
"מוטי מרקוס האדם הזה שמאלני קיצוני שתומך בערבים. מנהל סניף סופר פארם. אני סומך עליכם אחים ואחיות בדם הימני שלנו, שתדעו לפתוח עליו ולהגיע עד לסניף שלו, לזבל יהודי שמאחל מוות לחיילים שלנו".
בית המשפט קמא קבע, כי המילים "זבל יהודי שמאחל מוות לחיילים שלנו", הנאמרות בימי מלחמה, כאשר "התותחים רועמים" וחיילים ניצבים בחזית, היא התבטאות שיש בה כדי להוות לשון הרע. עם זאת, בית המשפט קמא החליט לדחות את תביעת המערער, תוך שהוא קובע כי התגובית חוסה בהגנת זוטי הדברים, ואינה מקימה עילה לזכות בפיצוי, שכן מדובר בפרסום חולף שנבלע בקולות ההמון. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי מקום שבו מדובר בפרסום ברשת האינטרנט, רשת תוססת שבה מתפרסמות ביום מיליוני תגובות, יש לפרש את הגנת "זוטי הדברים" כהגנה החלה על פרסומים חולפים אף אם פגעו בזכות התובע באופן מזערי. מכאן הערעור.
כבוד השופט כהן, אשר כאמור דן בערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, סבר שדין הערעור להתקבל.
נקבע כי אין מחלוקת שפרסום תגובית הוא "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע.
עוד נקבע, כי בפרסום נשוא הערעור מתייג המשיב את המערער כ"שמאלני קיצוני התומך בערבים", וניתן להניח שתיוג שכזה אינו משפיל ומבזה. עוד ניתן להניח, שיהיו רבים שאם יתויגו כך, הדבר רק יעלה את מפלס גאוותם. היותו של אדם בעל דעתו "שמלאניות" אינו פגם בעיני ואף תמיכה באנשים ממוצא ערבי, אינה פסולה כלל וכלל. בשני דברים אלה אין משום ביזוי המערער או השפלתו, גם אם אינו שמאלני או אינו תומך בערבים.
ואולם, כבוד השופט כהן מתקשה להשלים עם הדברים האחרים שנכתבו בתגובית. בסיפא של התגובית, כינה המשיב את המערער "זבל יהודי שמאחל מוות לחיילים שלנו". עצם כינויו של אדם כ"זבל" מעיד על כך, שהמפרסם התכוון להשפיל את הנפגע, להעליבו ולבזותו. מלבד זאת, לא ברור מהיכן שאב המשיב את העובדה, שהמערער איחל מוות לחיילי צה"ל. במדינה בה "כל העם צבא", אמרה שכזו היא אמרה פוגענית, המסמנת את נשוא הפרסום כבוגד, ובעת מבצע צבאי, פגיעה זו קשה שבעתיים.
לפיכך, כבוד השופט כהן קבע כי התבטאויות המשיב חרגו באופן בוטה וגס מעבר לכל גבול מותר- אין מדובר בהבעת דעה או במחלוקת אידיאולוגית שהמשיב מבקש להציג, שניתן לפרוש עליה את ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע (הגנת "אמת דיברתי" או הגנות תום הלב). דבריו של המשיב הם דברי בלע של ממש, שכוונת פגיעה בצדן. אף קריאתו של המשיב לקהל קוראיו, להגיע למקום עבודתו של המערער ו"לפתוח" עליו, מעידה על כך שהמשיב התכוון לפגוע במערער. קריאה זו מהווה הסתה לשמה, הנוקבת במקום הגיאוגרפי בו ניתן למצוא את המערער, והקוראת לאנשים לבוא לאותו מקום, כדי לבזות את המערער ולהשפילו שם, בשל מה שהמשיב סבור, שהן דעותיו.
כבוד השופט כהן הוסיף וקבע כי בשונה מעמדתו של בית משפט קמא, הוא סבור שאמרותיו הפוגעניות של המשיב במערער אינן פגיעה של מה בכך, במיוחד לאור העובדה, שהמערער כלל לא לקח חלק בדיון.
כבוד השופט כהן קבע כי מן הצד האחד, מרחבי רשת האינטרנט הם אלה המאפשרים לכל אדם המצוי ליד מחשב להביע בקלות רבה את דעותיו. זה שיא פריחתו ותפארתו של חופש הביטוי. ואולם, אותה קלות ממש, היא שאפשרה למשיב לגרור את המערער אל תוך הוויכוח, שהוא כלל לא היה צד לו, לייחס לו דעתו שאינן דעותיו, לקללו, להסית נגדו, ולקרוא לאנשים לבוא למקום עבודתו ו"לפתוח" עליו. מי שמבקש ליהנות מאביב חופש הביטוי, ידע, כי לצד הקלות בה הוא יכול לפרסם את דעותיו והגיגיו, עליו להקפיד ולשמור על הגבולות המותרים.
כן נקבע כי בניגוד לפסיקת בית המשפט קמא, לפיה מדובר בפרסום חולף שנבלע בקולות ההמון, הרי שאין דרך לקבוע מי מהציבור המכיר את המערער – לרבות שכניו, לקוחותיו, ההורים של החברים של ילדיו, ועוד – אשר זוהה על ידי המשיב בשמו, בתפקידו ובמקום עבודתו, צרב את הדברים בזיכרונו. ראשית, הפרסום ברשת האינטרנט, אינו חולף יותר או חולף פחות מאשר כל פרסום אחר. שנית, אין אפשרות אמיתית לדעת, עד כמה "קולות ההמון" הבליעו את הפרסום. מה שברור הוא, שהמערער בוודאי נצרב, והוא נושא את העלבון, ולדעת כבוד השופט כהן זכאי הוא לפיצוי.
מדובר בפסק דין חשוב, אשר נותן את האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין פרסום לשון הרע, בדגש על מרחבי רשת מרחבי האינטרנט.
דיני לשון הרע הינו תחום עיסוק מרכזי של משרדנו. אנו בעלי ניסיון עשיר, רב ומוכח בכל הקשור לניהול הליכים משפטיים הנוגעים לדיני לשון הרע בפני כלל הערכאות המשפטיות השונות.
למידע נוסף הנוגע לדיני לשון הרע ולכל תחום עיסוק נוסף של משרדנו, נשמח שתצרו עמנו קשר ואנו נענה על כל שאלה ו/או בקשה שהיא מצדכם.
