זכויות יוצרים במשחקי פלייסטיישן

זכויות יוצרים במשחקי פלייסטיישן

האם משחקי פלייסטיישן מוגנים תחת חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007?
שאלה זו עמדה במוקד פסק הדין שניתן במסגרת ת.א. 2400-03-14 על-ידי כבוד השופטת אורית וינשטיין (בית המשפט המחוזי בחיפה).
עיקר התובענה בטענת התובעות בתיק האמור לפיה, הנתבע מכר בבית העסק שלו (חנות למכירה והתקנה של מכשירים סלולאריים) דיסקים מזויפים המכילים משחקים המתאימים לקונסולת המשחקים "PlayStation".
בית המשפט קבע כי משחקי הפלייסטיישן, המיוצרים על-ידי התובעות, הינם תוכנות מחשב המוגנות כ"יצירה ספרותית" על-פי חוק זכות יוצרים.

זכויות יוצרים במשחקי פלייסטיישן

הפרה ישירה של זכות היוצרים במשחקי הפלייסטיישן

אשר להפרה ישירה של זכות היוצרים במשחקי הפלייסטיישן הרלוונטיים, קבע בית המשפט כי התובעות לא הוכיחו כי הנתבע הוא זה שצורב או משכפל את הדיסקים המזויפים בעצמו. ולכן, אין לראות בכך משום הפרה ישירה מצד הנתבעת את זכויות היוצרים של התובעות.
אשר להפרה עקיפה של זכות היוצרים במשחקי הפלייסטיישן האמורים, הפנה בית המשפט לסעיף 48 לחוק זכות יוצרים וקבע כי דיני זכויות יוצרים מטילים אחריות גם על המפר העקיף ולא רק על מי שהפר באופן ישיר את זכויות היוצרים של בעל הזכויות על-ידי עשיית עותקים מפרים של יצירה ללא רשות הבעלים.
עוד קבע בית המשפט, כי רק כאשר מדובר במכירה, או בהצעה למכירה, או ביצוע כל אחת מהפעולות הנקובות בסעיף 48 לחוק בעותק מפר של יצירה מוגנת, וכאשר מתקיימת דרישת הידיעה הקבועה בסעיף האמור לחוק, אזי קמה עוולה של הפרה עדיפה של זכות יוצרים.
לעניין היסוד הנפשי הנקוב בסעיף זה לחוק, קבע בית המשפט שבכדי שנתבע יימצא כ"מפר" עקיף" של זכות יוצרים, נדרש התובע בעל הזכויות להוכיח את כל אלה: (א) כי מדובר בעותקים מפרים של היצירות; (ב) שהנתבע מער או השכיר או העמיד למכירה או החזיק למטרה עסקית או הפיץ בהיקף מסחרי ו/או הציג לציבור בדרך מסחרית או ייבא לישראל למטרה מסחרית את העותקים המפרים; (ג) שהנתבע ידע ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית, בשעת ביצוע המעשה, כי מדובר בעותק מפר.
בנוגע לעניין נשוא התיק, נקבע כי הנתבע הודה כי הדיסקים שנמכר בבית העסק שלו לא היו דיסקים מקוריים של משחקי פלייסטיישן, ועל כן הוכח כי מדובר ב"עותקים מפרים". עוד נקבע, כי הוכח רכיב ביצוע הפעולות הנקובות בסעיף 48 לחוק, וכל שנותר לבחון הוא האם עולה מהראיות כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי הדיסקים הנמכרים בבית העסק שלו הינם מזויפים ומפרים את זכויות התובעות.

קביעת בית המשפט

בית המשפט קבע כי אמנם הנתבע טען כי לא ידע שמדובר בדיסקים שאינם מקוריים, אך סעיף 48 לחוק לא מציב רק דרישה של ידיעה בפועל אלא די שיוכח כי קיימת ידיעה בכוח בכדי שתקום עוולה של הפרה עקיפה. בהתאם, נקבע כי שורת ההיגיון והשכל הישר מחייבים דחיית טענת הנתבע וקביעה כי גם אם לא ידע שהוא מוכר דיסקים מזויפים, הרי שלכל הפחות היה עליו לדעת שהוא מוכר דיסקים מזויפים תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעות.
במסגרת ביסוס קביעה זו מצד בית המשפט, צוין כי נסיבות שכאלו, של רכישה ומכירה של דיסקים במחיר נמוך ביותר; של רכישה מגורם אשר ברור שאינו היוצר של הדיסקים או משווק מורשה שלו; של מכירת עותקים שניכר על פניהם כי הם באיכות ירודה; של נתבע שעולם התוכנות והטכנולוגיה לא זר לו- אל אלו מובילים למסקנה המתבקשת שהנתבע ידע, או לכל הפחות היה עליו לדעת, כי הדיסקים נשוא התביעה המדוברת אינם מקוריים וכי במכירתם על ידו יש משום הפרת זכויות יוצרים.

משרדנו ניהל ומנהל הליכים משפטיים רבים, בערכאות המשפטיות השונות, שעיקרם בהפרת זכות יוצרים, לרבות בנוגע לתוכנות מחשב, ואנו בעלי ניסיון רב בתחום זה בפרט ובדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני בכלל.

יש לך שאלה הנוגעת לזכות יוצרים או לתוכנות מחשב? אנא צור קשר עם משרדנו בהקדם ואנו נשמח לעמוד לרשותך ולענות על כל שאלה או בקשה מצדך.

עו״ד עמית וולף -עורך דין זכויות יוצרים

עשוי לעניין אותך גם...