דיני הגנת הפרטיות

דיני הגנת הפרטיות

על-פי חוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981, “לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו”. “פגיעה בפרטיות” מוגדרת, בין היתר, כבילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; האזנה האסורה על-פי חוק;

צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; העתקת תוכן של כתב כזה או אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב; שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד; ועוד.

חוק הגנת הפרטיות מעניק לנפגע, היה ויוכיח את קיומם של יסודות עוולת “פגיעה בפרטיות” בעניינו, בין היתר סעד של פיצויים (לרבות האפשרות לקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק).